שושנה ליטן הצילה יהודים בתקופת השואה, אך היא עצמה לא שרדה. לאחרונה זכתה לאות הוקרה על פועלה. בנה, גדעון לוטן, מספר את סיפורה
זמן קצר לפני יום האישה הבינלאומי שצוין ב-8 במרץ, קיבל גדעון לוטן את ההודעה כי אימו ההולנדית, שושנה, הוכרה על ידי המרכז העולמי של בני ברית כמצילת יהודים. גדעון מספר: "הוריי, מנפרד ליטן וינסיה (שושנה) סרלואי, הכירו אחד את השנייה בשנות השלושים של המאה הקודמת דרך פעילות הנוער היהודי. הם היו אידיאליסטים ומסורים כל כך, עד שבשנת 1938 החליטו, במקום לעלות לארץ ישראל, לקחת על עצמם את ניהול 'קתארינה-הובה' בהולנד. זו הייתה חווה חקלאית בלב הולנד, מוקפת תעלות מכל עבר, שבה הוכשרו צעירים יהודים לעלייה באמצעות לימודי גינון. הם לא חששו מרדיפות. כמו יהודים רבים אחרים, הם האמינו כי הולנד תישאר ניטרלית גם במקרה של מלחמה, כפי שהיה במלחמת העולם הראשונה.
"היא סירבה לשתף פעולה עם הגרמנים"
"יש לי זיכרונות טובים מאותה תקופה. בחווה שררה אווירה נעימה של סובלנות וסולידריות. בתור בנו של מנהל החווה והילד הקטן היחיד בסביבה של מבוגרים, הייתי די מפונק. בבקרים עבדנו בחוץ, ואחר הצהריים אבי לימד מקצועות יהודיים. מפת ארץ ישראל שבה השתמש בשיעוריו הותירה בי רושם עמוק. כילד כבר ידעתי שזה המקום שלי. לאחר שהגרמנים פלשו להולנד, המשיכה פעילות החווה היהודית למשך זמן מה, כיוון שסיפקנו תוצרת חקלאית חיונית לשוק. אך ככל שהרדיפות הפכו לשיטתיות ותכופות יותר והסכנות גדלו, התפזרה הקבוצה.
"אמי יצרה כבר בשנת 1941 קשר עם קבוצת ההתנגדות המחתרתית של וסטרוויל, אשר עבדה בשיתוף עם חלוצים מלוסדרכט ועם המחתרת בגאודה. היא סירבה לשתף פעולה עם הגרמנים ולא הייתה מוכנה להוביל את הצעירים שבאחריותה למחנות כאילו היו בהמות לטבח. היא דאגה למסמכים מזויפים והצליחה למצוא כמעט לכל אחד מהם מקום מסתור.
מתוך 27 החניכים בחווה, 18 שרדו את המלחמה. הוריי עצמם נרצחו. הם הסתתרו בנפרד, ואני הוסתרתי במקום אחר, בו אמי ביקרה אותי בתחילה מעת לעת. אבי נתפס במקום מסתורו, ואמי, אשר המשיכה לפעול במחתרת, נעצרה ביוני 1944 בבדיקה שגרתית בתחנת הרכבת באוטרכט בעקבות הלשנה. דרך וסטרבורק הם נשלחו כעבריינים לאושוויץ, ואמי נספתה בצעדת המוות.
גם יהודים הצילו יהודים
"יד ושם החל בשנות ה-60 להעניק את תואר 'חסידי אומות העולם' לגויים שסיכנו את חייהם להצלת יהודים, אך מצילי יהודים לא זכאים לתואר כזה בטענה שיהודי מחויב להציל יהודי אחר. גישה זו תמיד הייתה שנויה במחלוקת, אך רק לפני כעשרים שנה החלה ועדה, שכללה בין היתר את הניצולים ההולנדים חנה ארנון, חיים רוץ ז״ל ואסתר רייס-מוסל ז״ל, לפעול למען הכרה ביהודים שהצילו יהודים. הם מצאו שותף במרכז העולמי של בני ברית, שמאז 2011 מקיים טקס שנתי ביום השואה ב’יער הקדושים’, ובמהלך השנים הכיר בכ- 500 מצילי יהודים.
"לפני כשנה נודע לי על קיומה של הוועדה, ומיד התחלתי לאסוף חומרים כדי להגיש את מועמדותה של אמי להכרה. בדומה לתהליך ביד ושם, גם כאן יש לעמוד בקריטריונים רבים ולספק כמות עצומה של חומר. לאחר כל כך הרבה שנים, אין כמעט אנשים שיכולים להעיד בע”פ, אך במקרה של אמי למרבה המזל קיימות מספר עדויות כתובות. לדוגמה, ברי אשר, שעבד כחלוץ מתלמד בחווה, הזכיר אותה בספרו. גם ההיסטוריונית אוולינה חאנס תיארה את פעילותה בספרה על יאפ ואיסכה מאייר, כאשר היא מגדירה את ינסיה סרלואי כאישה יוצאת דופן.
"לשמחתי הרבה, אמי הוכרה בתחילת מרץ, ובצדק. יש כיום התעניינות הולכת וגוברת ביהודים שלחמו נגד הנאצים בכל דרך אפשרית. מעטים מכירים את הסיפור, אך בלטרון נפתח מוזיאון ללוחמי המחתרת היהודית במלחמת העולם השנייה. האם ידעתם שמיליון וחצי יהודים נלחמו בשורות כוחות הברית נגד הנאצים? במוזיאון מנסים לאסוף את שמות כל החיילים היהודים, וכן מנציחים לוחמי מחתרת יהודים. אמי כבר צוינה שם כמצילת יהודים, וכעת הצלחתי להוסיף את הביוגרפיה שלה ואת האות שהוענקה לה."
בטקס יום השואה של עמותת מרכז אלה, ידליק גדעון לוטן נר בשם דור הניצולים הראשון.
