לאור הניסיון העשיר של מרכז אלה בטיפול במשפחות שחוו אובדן פתאומי ובמטופלים המתמודדים עם אובדן, טראומה ומשברי חיים, משרד הביטחון בחר להיעזר בשירותי העמותה לא רק למתן טיפול נפשי (עבודה אותה הצוות שלנו מבצע גם בימי שגרה), אלא גם לצורך ליווי משפחות הנרצחים, החטופים והנעדרים.
בימים אלה הצוות שלנו מלווה עשרות משפחות של חיילים, חיילות ואנשי כוחות הביטחון שנהרגו או נחטפו על רקע אירועי המלחמה. נטלי גלבמן גרשון, עו"ס MSW, פסיכותרפיסטית המתמחה בטראומה, אובדן ושכול ומנהלת המכון הטיפולי של מרכז אלה באזור הדרום, מנהלת את נושא ליווי המשפחות ומספרת על המתרחש מאחורי הקלעים.
מה את יכולה לספר על ליווי המשפחות, מה בעצם המשפחות מקבלות במסגרת הליווי?
"מטפלת או מטפל מטעמנו מגיע למשפחה כנציג של משרד הביטחון, מבצע הערכה של הצרכים ונמצא שם עבור המשפחה כדי לתמוך בה בתקופה הראשונה. אנחנו הגורם שמנהל את הטיפול, מעדכן את המשפחה בזכויות שלה ונותן הכרה של משרד הביטחון. בחלק מהמקרים מנהל הטיפול הוא גם המטפל עצמו והוא נפגש עם בני המשפחה באופן פרטני או קבוצתי ובחלק מהמקרים, בהתאם לצורך, הוא מפנה למטפל חיצוני".
במרכזי הסיוע שמפעילה עמותת מרכז אלה את פוגשת משפחות שחוו אובדן פתאומי עקב רצח, תאונת דרכים והתאבדות. את מוצאת קווי דמיון בין הליווי שלהן לבין הליווי של המשפחות שחוו אובדן על רקע המלחמה?
"יש דמיון רב, אבל יש גם הבדלים. בניגוד לאובדן בעקבות אירוע נקודתי שהסתיים, אנחנו כרגע במלחמה שעדיין מתנהלת. בכל פעם שחייל נהרג ההורים השכולים חווים את זה כאילו דפקו להם עוד פעם בדלת. התפקיד שלנו דומה, אבל במסגרת מרכזי הסיוע של משרד הרווחה אנחנו בדרך-כלל מפנים את המשפחה למטפל ותדירות הליווי הולכת ופוחתת. כאן הליווי קבוע, אנחנו פוגשים את המשפחות לפחות פעם בשבוע ונמשיך לפגוש אותן גם בהמשך".
מהי המשמעות של הליווי עבור המשפחה?
"מדובר בנציג מטעם המדינה שאומר להם – אני רואה אתכם, חוויתם אובדן ויש לזה הכרה. החלק של ההכרה, של הזכויות, הוא אחד הדברים המשמעותיים ביותר. במקומות בהם זה לא קורה, למשל כשמשפחה חווה אובדן על רקע מחלה או טביעה, אנחנו יודעים שהמשפחות מרגישות בדידות וחוסר לגיטימציה לכאב שלהן. כשיש נציג של משרד הביטחון שמתקשר בעקבות האובדן, עצם יצירת הקשר היא צעד ענק עבור המשפחה.
מעבר לזה, המשפחה עוברת תהליך מאוד דינאמי. החודש הראשון לא דומה בהכרח לחודש השני ולחודש השלישי. השנתיים הראשונות כרוכות בדרך כלל בהמון התמודדויות מול גורמים שונים, מול הסביבה, בתוך המשפחה, בזוגיות, יש המון מעגלים שהאובדן משפיע עליהם. כשאיש מקצוע נכנס לתמונה, הוא מסוגל להסתכל במבט-על על מכלול הדברים ולהיות הגורם המתווך והגורם שנותן מענה לצרכים שעולים לאורך הדרך. המשמעות היא שהמשפחה לא נשארת לבד, אנחנו נותנים את התמיכה הרגשית ומנסים להקל ככל האפשר מתוך הניסיון שיש לנו עם התמודדויות דומות".
מה מייחד את הליווי של משפחות הנעדרים?
"זו סיטואציה מאוד ייחודית, שאנחנו לומדים אותה תוך כדי תנועה מול המשפחות. זה לא דומה לשום דבר שעשינו בעבר, כי מלבד ההתמודדות עם חוסר הוודאות והכאב יש גם תחושות של כעס והפקרה, של חוסר צדק. אנחנו נכנסים למשפחות שלפעמים יש להן טענות כלפינו, הן לא רואות אותנו רק כגורם טיפולי אלא לפעמים גם ככתובת להוציא עליה את התסכול, הקושי והכעס. התפקיד שלנו הוא להחזיק את זה, לאפשר את זה, וגם לדעת שהסטטוס של המשפחה יכול להשתנות בכל רגע. מטפלת שלנו מלווה משפחה של חטוף שהפכה ברגע אחד למשפחה שכולה. היא ליוותה אותם במעמד קבלת הבשורה וגם לאחר מכן".
זו נשמעת משימה קשה.
"נכון. זו יכולת שאין אותה לכל מטפל. זה לא לשבת בקליניקה ולקבל מטופלים במועדים קבועים, זה ליווי שמחייב להחזיק מצבים משתנים וסיטואציות לא צפויות. המטפלות והמטפלים שמלווים את המשפחות צריכים לדעת להחזיק קשת רחבה של סיטואציות וצרכים. צריך להתמסר לחוסר הוודאות הזה, במקרים רבים זה המפתח להגיע למשפחה כי המשפחה רואה שאתה לא נבהל מחוסר הוודאות, שיש לך את היכולת להכיל את קשת הרגשות שלהם. זה בהחלט דורש חוסן פנימי".
בימים אלה עמותת מרכז אלה מובילה מהלך שמטרתו להרחיב את פעילות מרכזי הסיוע, על מנת שנוכל להעניק ליווי ותמיכה ארוכי טווח גם למשפחות של אזרחים שנרצחו במלחמה, במימון הביטוח הלאומי. ליבנו עם המשפחות השכולות, אנו שולחים תנחומים מעומק הלב לכל מי שאיבד את יקיריו ועושים כל שביכולתנו כדי לתמוך ולסייע בהתמודדות עם האובדן.
