המלחמה משפיעה על חיי הילדים, כמו גם על חיי המבוגרים. ירי הרקטות, הורים מגויסים, עקירה מהבתים, חשיפה לתכנים קשים בחדשות ולאובדנים אכזריים – המציאות הקשה של המלחמה חודרת לכל תחומי החיים, ויש לזה השלכות.
תגובות נורמליות למצב לא נורמלי
כל ילד מתמודד עם הקשיים בהתאם לאישיות שלו, החוסן הנפשי שלו והמסגרת המשפחתית שלו. בדרך כלל, בעוד המבוגרים מדברים על הקושי שלהם, הילדים משחקים או מתנהגים אותו. תגובות טבעיות למצב עשויות להיות:
• התגברות של חרדות ופחדים שהיו גם לפני כן.
• קשיי שינה, סיוטים והגעה תכופה למיטת ההורים בלילה.
• נסיגה במשימות התפתחותיות כמו גמילה מחיתולים או היכולת לחלוק עם אחר.
• שאלות סביב נושא המוות שנשאלות בתדירות גבוהה מהרגיל.
• משחקי ילדים המקבלים "גוון אקטואלי", כמו משחקים הכוללים הריגה או חטיפה.
תגובות שעשויות להעיד על צורך בטיפול נפשי
כאמור, שינויים בהתנהגות הילדים בתקופה זו הם צפויים. עם זאת, אם אחת או יותר מהתגובות הבאות באות לידי ביטוי ומשפיעות על הילד, יש מקום לשקול טיפול נפשי מקצועי, וכדאי לעשות זאת בהקדם האפשרי כדי למנוע החמרה של התסמינים:
• תסמיני דיכאון שאינם חולפים זמן רב, כמו עצב, בכי ממושך, עצבנות, חוסר שקט.
• קושי קיצוני להירגע, למשל במצבים של התקפי בכי או של חרדות קשות, וקושי במעבר בין מצבים.
• הימנעות מתחביבים אהובים, הסתגרות והימנעות מפעילות חברתית.
• תחושה של חוסר ערך, פרשנות שלילית של חוויות ושל מצבים חברתיים, אמירות כמו "אני לא שווה".
• קשיי שינה הנמשכים זמן רב או התעוררות תכופה מסיוטים לאורך הלילה.
• בעיות התנהגות וקושי בבית הספר שאינם אופייניים לילד, כמו התחצפות, אלימות, ירידה בהישגים.
• כאבים פסיכוסומטיים – מחושים שאין להם הסבר רפואי, ונובעים ככל הנראה מקושי רגשי.
• שינויים בהרגלי האכילה, כמו תיאבון ירוד או אכילת יתר.
• חרדות מוגברות המשפיעות על התפקוד היומיומי (למשל, הימנעות מיציאה מהבית).
ואיך אנחנו, ההורים, יכולים לעזור?
גם לנו יש את היכולת להקל על הילד ולחבר אותו למשאבים הפנימיים שלו, בדרכים שונות:
• לשאול את הילד מה יכול לעזור לו, איפה הוא מקבל כוח. התשובות עשויות להיות מפתיעות.
• לשמש מודל אותנטי להתמודדות: מותר לנו לבכות אם אנחנו מזדהים עם הכאב של הילד.
• לשמור על רציפות תפקודית ולא לוותר לילד על עוגנים כמו לימודים, מפגשים עם חברים ומשימות בבית.
• לשאול שאלות, גם אם הילד לא מביע מצוקה: איך אתה מרגיש? אתה חושש ממשהו? ליזום שיח בנושא.
• לתווך את המציאות במילים פשוטות, להסביר מה קורה, וגם לתת תקווה: "אני יודעת שיהיה בסדר, אנחנו חזקים ונעבור את זה ביחד".
לילדים יש בדרך-כלל חוסן פנימי טבעי ויכולת להתאושש ולהחלים, ורובם יצליחו להתגבר על הקשיים ולחזור לתפקוד רגיל. עם זאת, חשוב לשים לב לתגובות המעידות על צורך בטיפול נפשי, ולהתייעץ עם גורם מקצועי במידת הצורך.
