לאחרונה זכתה עמותת מרכז אלה במכרז של משרד הבריאות, במסגרתו תוענק תמיכה נפשית מסובסדת לעובדות ועובדי מערכת הבריאות החווים שחיקה בעקבות עבודתם. הפרויקט, שיוצא לדרך בימים אלה ממש, נקרא "לבריאות", ונולד ביוזמת התוכנית הלאומית לחיזוק עובדי מערכת הבריאות ומניעת שחיקה.
במסגרת מרכז "לבריאות" – לתמיכה נפשית ומניעת שחיקה לעובדי ועובדות מערכת הבריאות, יוכלו עובדי ועובדות מערכת הבריאות לפנות למרכז אלה ולקבל תמיכה נפשית מקצועית בסבסוד משמעותי ע"י המטפלות והמטפלים שלנו, בכל רחבי הארץ.
לרגל ההשקה המרגשת של מרכז "לבריאות" ביקשנו מרונה אקרמן, מנהלת הפרויקט במרכז אלה, לענות על כמה שאלות בוערות.
איך בעצם נולד מרכז "לבריאות" ומהי המטרה שלו?
"במסגרת התוכנית הלאומית לחיזוק עובדי מערכת הבריאות ולמניעת שחיקה, הועבר סקר בקרב עובדי ועובדות מערכת הבריאות, במטרה לקבל תמונת מצב של גורמי השחיקה ולפעול לצמצומם. במקביל גובש 'ארגז כלים' שמשקף אוסף של עקרונות וקווים מנחים לטיפול בשחיקה, תוך התייחסות למאפיינים הייחודיים של מערכת הבריאות. אחד מהכלים ב'ארגז' הוא טיפול רגשי, ואנחנו נבחרנו להיות הארגון שיעניק את הטיפול לעובדים ולעובדות. הבחירה בנו מהווה הכרה נוספת בסטנדרט המקצועי הבלתי מתפשר אותו אנו מטפחים ומשמרים בכל תחומי פעילות העמותה".
איך אפשר לזהות עובד שחוק? במה זה מתבטא?
"שחיקה מתבטאת בתשישות רגשית, נפשית, פיזית וקוגניטיבית, שנגרמת ממצבים דורשניים בעבודה ו/או מחשיפה ממושכת ללחצים. שחיקה עלולה לגרום לתחושה של חוסר ערך עצמי, לתחושה שלא משנה מה אני עושה – זה לא מספיק טוב. היא מתבטאת גם בציניות, ירידה ביעילות, חוסר סבלנות, ולפעמים גם בסימפטומים כמו דיכאון, חרדות, בעיות קרדיווסקולאריות ועוד. במקצועות שעיקרם הוא הענקת סיוע לאחר כמו רפואה וטיפול, השחיקה תתבטא בקהות חושים וירידה ביכולת האמפתית. השחיקה היא רב ממדית כך שלא רק האדם עצמו מתמודד עם השלכותיה אלא גם המשפחה והחברים בסביבה הקרובה. מבחינת הארגון, השחיקה משפיעה על אפקטיביות, תפוקה ויחסית בינאישיים".
יש משהו במקצועות הבריאות שמועד יותר לשחיקה?
"אחד הדברים שמאוד משפיעים על שחיקה זה הפער בין הדרישות לבין המשאבים, כשהמשאבים יכולים להיות חיצוניים או פנימיים. למשל, כשמצופה ממני להרים יום עיון אבל אין לי את הידע או המסוגלות (משאבים פנימיים) או שאין לי תקציב או כוח אדם מתאים (משאבים חיצוניים). ככל שהפער גדול יותר, כך הסיכון להגיע לשחיקה עולה.
"במערכת הבריאות רובצת על העובדים אחריות גדולה, כי גם אם לא באופן ישיר, הם אלו שאמונים על חיי אדם. אני חושבת שמגפת הקורונה העלתה מאוד את המודעות לעומסים של מערכת הבריאות וחידדה את הפער בין הדרישות לבין המשאבים".
כאנשי ונשות טיפול, איך אנחנו יכולים לעזור לעובדות ועובדים שסובלים משחיקה?
"אני חושבת שהמענה צריך להיות מערכתי, ואכן הטיפול הוא רק כלי אחד מתוך 'ארגז הכלים' בפרויקט הזה. בסופו של דבר מדובר על גורמי שחיקה שקשורים למקום העבודה, ואם מקום העבודה לא יעשה את ההתאמות כדי למנוע ולצמצם את השחיקה, טיפול לבדו לא יפתור את הבעיה. עם זאת, במקרים רבים שחיקה מלווה בתחושות של אשמה, חרדות, אכזבה, חרטה, וכפי שציינו, זה משפיע גם על המשפחה. לכן, יש הרבה מה לעשות ברמה הפרטנית. התפקיד שלנו הוא לעזור לאנשים להחזיר את השליטה לידיים שלהם, לתת תוקף למה שעובר עליהם, לקרוא לילד בשמו. להגיד למטופל: יש לזה שם, קוראים לזה שחיקה, בוא נראה לאילו איזונים ובלמים אתה זקוק כדי שנוכל לעזור לך. אפשר ללמוד עבודה של חיבור בין גוף ונפש, ולתת כלים פרקטיים לעובד כדי לעזור לו לעזור לעצמו. להעלות את המודעות, בהמשך למה שהזכרתי קודם על תחושת המשמעות וההזדהות עם המערכת. התפקיד שלנו הוא לעזור לאדם שפונה אלינו לבנות 'בלמי זעזועים' כדי שהוא יוכל לשמור על מידתיות ועל איזון בכל הפרמטרים – פיזית, רגשית וקוגניטיבית. אנחנו כאן בעיקר כדי להחזיר את השליטה לידיים שלו. קשה לצאת ממערבולת או פלונטר לבד, לרוב צריך מישהו שיעזור".
כמנהלת פרויקט "לבריאות" במרכז אלה, איך את מרגישה כשהפרויקט יוצא לדרך?
"זו מרגש אותי מאוד ברמה הערכית. יש לי הרבה הערכה ואף הזדהות עם עובדי ועובדות מערכת הבריאות. בתוך עמי אני יושבת ואני ערה למכלול ההתמודדויות היומיומיות הכוללות היעדר תקנים ומתקנים ראויים, שעות עבודה רבות, עומסים רגשיים, קבלת החלטות גורליות בזמנים קצרים ועוד כהנה וכהנה. באופן אישי, אני חשה שליחות להיות במקום הזה שיכול להעניק חזרה, ולו מעט".
