מוות של אדם קרוב כרוך תמיד בהתמודדות קשה, וכשמדובר באובדן ילד, המנוגד לדרך הטבע, הקושי מתעצם. הורים אינם מפסיקים להתאבל על ילדיהם גם כשהם שבים לחיות חיים מלאי עשייה ואהבה. הם מתאבלים על העבר המשותף וגם על העתיד שלא יהיה, מתקשים לקבל את המוות, ובמקרים רבים מזדהים עם הילד המת ואף מביעים רצון למות ולהצטרף אליו. אובדן ילד מפגיש את ההורים עם תחושות קשות של חוסר אונים והיעדר שליטה, אשר מלוות בכאב עצום ובתחושות חרדה.
האם זה עונש מאלוהים?
הורים החווים אובדן שכזה נאלצים להתמודד עם השלכות המשבר על כל תחומי החיים. במפגש עם הורים שאיבדו ילד באים לידי ביטוי כאב, צער וגם כעס גדול על הגורל, ובמקרים של רצח – כעס על הרוצח. לרוב, בני הזוג לא יביעו כעס אחד כלפי השני, אך לעתים יחושו אשמה על עצם העובדה שאפשרו לילד לצאת מהבית באותו היום. הם ישאלו שאלות כמו – למה זה קרה? האם התנהלתי ברשלנות? האם זה עונש מאלוהים? האם חטאתי?
להתמודד עם הקושי ולהשתקם בהדרגה
אובדן הילד משפיע לרוב גם על הזוגיות, ומתבטא במאפיינים כמו תחושת ריחוק, היעדר אינטימיות, ציפיות לא מציאותיות, מיעוט בביטויי חיבה ואף משבר אמון. לעתים קרובות ההורים נוטים להתרחק זה מזה וגם להסתגר חברתית, מתוך תחושה שאיש אינו יכול להבין את כאבם. כמטפלת, אני מנסה לסייע לזוג להתמודד עם הקושי ולהשתקם בהדרגה, כך שיוכלו להמשיך בחייהם ולא יישארו כלואים לנצח בתחושת האבל.
הטיפול ככלי עזר להתאוששות ושיקום
חלק משמעותי בטיפול מתייחס לקבלת הבשורה המרה על מות הבן או הבת, ולתגובות ההורים בעקבות הבשורה – תדהמה, הלם ראשוני, חוסר אמון, אי הבנה, קהות חושים והתכחשות לנורא מכל. יש המגיבים בבכי מר, ואחרים בהתכנסות שקטה וקושי רב לעכל את עובדת מות הבן או הבת האהובים.
בשיחות עם ההורים השכולים אני מדגישה כי המוות לא היה בשליטתם, וכי הם אינם אחראים או אשמים. כשמדובר במשפחה דתית, אני מדברת על כך שהחיים והמוות קבועים מראש על ידי אלוהים, שהמנוח נמצא במקום טוב יותר ושעלינו להשלים עם האובדן למרות הכאב והצער. אני מסבירה להורים על חשיבות קבלת העזרה מאחרים ועל חשיבות הטיפול ככלי עזר להתאוששות ולשיקום.
להכיל את העצב
כחלק מהטיפול, חשוב לי לתת לגיטימציה לרגשות הקשים של ההורים ולאפשר להם לבכות ככל שיצטרכו, היות שלעתים החברה לא מאפשרת להורים לבכות ומצפה מהם להיות חזקים ולחזור במהירות לתפקוד נורמטיבי. ישנה חשיבות רבה לתהליך האבל: הימנעות או הדחקת האבל עלולים להוביל לתגובות קשות של צער וכעס, מתח, מצבי רוח, הסתגרות, סיוטי לילה, בעיות נפשיות ועוד.
אני מדגישה בפני ההורים את הצורך להתמקד בדברים שנותנים להם כוח ואנרגיה חיובית, ככלי להתמודדות עם האובדן. אני מתייחסת גם לילדים האחרים במשפחה ומזכירה להורים כי חשוב להמשיך לטפל בהם, לדאוג להם, ולהכיל את תגובות העצב והכאב שלהם בעקבות האובדן.
"לעתים אני מעבדת את האובדנים שחוויתי בעצמי"
במהלך עבודתי במרכז הסיוע בכפר כנא אני פוגשת משפחות רבות בשעה הקשה בחייהן. אני מנסה לחבק, להקשיב ולהכיל. לעתים אני מעבדת במקביל את האובדנים שחוויתי בעצמי, ובמיוחד את רצח אחי לפני כתשע שנים, אירוע שגרם לי לתחושות קשות של חוסר אונים ואיבוד שליטה. חלק מהמשפחות מופתעות לעתים מהיכולת שלי לשקף את תחושות הגעגוע לבן המנוח ואת חוסר החשק להמשיך לחיות כשעולמם חרב עליהם.
ההתמודדות עם מות הילד נשארת עם ההורים לתמיד. לאורך החיים הם חווים טלטלה בין החיים למוות, בין תחושת אובדן שליטה לתחושת שליטה, בין תקווה לבין ייאוש, בין מוטיבציה לבין חוסר אונים, אך רוב ההורים מצליחים לחזור ולקיים חיים נורמטיביים ומספקים, גם אם הם מלווים בגעגועים ועצב רב. חלק מההורים חשים משיכה עזה לחיים ומצליחים לגייס כוחות המפתיעים גם אותם, ולחזור לחיים פעילים של עבודה, חברה ותרבות.
היות שההתמודדות עם אובדן ילד קשה ודרמטית כל כך, יש חשיבות רבה לטיפול הקליני המספק למטופלים צרכים רבים החיוניים להתמודדות עם המשבר. הטיפול מאפשר לתת מקום לאבל ולכאב, לעבד רגשות קשים של אשמה, בושה או כעס, לחדש קשרים שהתרופפו עקב האובדן ולמצוא מחדש משמעות לחיים.
