אי אפשר להתווכח עם הנתונים: מספר הגברים המגיעים לטיפול ולקבוצות תמיכה נמוך משמעותית ממספר הנשים. "שמתי לב שמכל קבוצות התמיכה שאני פותחת הגברים נושרים, וזו תופעה שחוזרת על עצמה", מספרת דלית אשורי, עו"ס ומנהלת מרכז הסיוע בחדרה למשפחות שחוו אובדן פתאומי. "בשלב מסוים התחלתי להרהר עם עצמי ולשאול מה אפשר לעשות עם זה, ואז עלה לי הרעיון לפתוח קבוצה לגברים, משהו שיאפשר איזשהו שיח אחר".
דלית גייסה למשימה את בן עמי ברתיני שביט, מאמן אישי ומנחה קבוצות ומעגלי גברים. "הוא אדם מיוחד", היא מספרת. "יש לו את היכולת לדבר את השפה הגברית וגם המון רגישות, עדינות וחום. חשבתי שזה יעזור לגברים להיפתח ולהגיע לטיפול".
מעגלי הגברים יצאו לדרך וחיברו בין גברים שחוו אובדן פתאומי של יקיריהם. היוזמה יצאה לדרך לפני כשנתיים, אך ההיענות נשארה נמוכה יחסית לזו של הנשים. האם זה אומר שגברים פשוט לא צריכים תמיכה נפשית? "בוודאות לא", אומר בן עמי. "לגברים קשה יותר לשתף ולספר מה הם מרגישים, כי ככה מגדלים אותנו. אומרים לנו – תהיה גבר, תהיה חזק, אל תבכה, לא כואב לך, וככה מסלילים אותנו. בצבא אנחנו צריכים להילחם, אסור לנו לקטר, אסור לנו לבכות. במעגלי הגברים אני מלמד אותם לבטא את הרגשות שלהם, את הצרכים שלהם. מעגל הגברים הוא מרחב לשיתוף, מדברים מהלב ומקשיבים מהלב, ללא שיפוטיות. גברים ממש עוברים תהליך בתוך המעגל הזה, הם לומדים לבטא את עצמם, וקורים להם תהליכים מרגשים גם בתוך הבתים שלהם".
למרות הקושי בפנייה לעזרה, המאפיין גברים רבים, בן עמי ממליץ לא לוותר על תמיכה נפשית. "אל תישארו לבד. במקרים רבים, האנשים סביבנו לא רוצים לשמוע על הכאב שלנו. הם לא יכולים להכיל את זה, לא יודעים איך להתמודד, ומתרחקים. חווית הבדידות היא קשה, והתחושה שאין אף אחד שיכול להבין אותי עלולה להביא לתסכול מאוד גדול. לפעמים זה מתבטא בהתקפי זעם או בהתקפי חרדה, וחבל. כשאתה משתף אנשים שחוו את אותו הדבר, שמרגישים כמוך, שמבינים אותך, זה מקל".
נכון להיום מספר הגברים הפונים לטיפול עדיין קטן משמעותית ממספר הנשים, אך מעגלי הגברים ממשיכים לפעול ולהציע מרחב בטוח, נעים ונטול שיפוטיות בו ניתן לדבר, לשתף, לכעוס וגם לצחוק. לנו במרכז אלה ברור כי גם הגברים שבינינו זקוקים לפעמים לתמיכה ולאוזן קשבת, ואנחנו תמיד כאן כדי לתת מענה.
