טיפול פרטני באוכלוסיית הקשישים הלוקים בירידה קוגניטיבית הוא ללא ספק מורכב ומאתגר. אנו במרכז אלה מאמינים בכל מאודנו בטיפול באוכלוסייה הלוקה בדמנציה, אלצהיימר וירידה קוגניטיבית בכלל. התפיסה הטיפולית בעבר הייתה כי כאשר נפגעת ההבנה, או הזיכרון, לא ניתן לקיים טיפול רגשי. המטפלים שלנו, יום יום, מוכיחים אחרת.

במקום בו ההבנה והיכולת הוורבלית מוגבלות או פגועות, במקום בו הזיכרון מוטל בספק, הכניסה לחדר הטיפולים היא חוויה שדורשת יכולת גבוהה מאוד פשוט להיות בכאן ועכשיו.

כך שיתפה אחת המטפלות מחווייתה האישית: "אולי בשבוע שעבר צחקנו וסיפרת לי על הטיול של מרכז היום, על שיר שאת אוהבת, על הנכדים. קראת לי בשמי. והיום, היית מבולבלת, לחצת את ידי בהיסוס".

הרגעים האלו, עלולים להיות מטלטלים עבור המטפל. בחדר הטיפולים מוגדרים בכל יום מחדש ה"אתה ואני". אלו רגעים שמחייבים המון מרחב נשימה אצל המטפל. לגלות יצירתיות, לעבוד עם האין ומתוכו אולי למצוא יש, אולי.

הטיפול הפרטני באוכלוסיות אלו מתרכז בעיקרו בטיפול בהבעה ויצירה. טיפול באמצעות אומנות, טיפול באמצעות בעלי חיים וטיפול במוסיקה. שיטות אלו, מאפשרות להשתמש בכלים השלכתיים, כאשר הזיכרון או הדיבור נפגעים.

מטפל במוסיקה עושה שימוש במילים ובמוסיקה על כל מרכיביה: מלודיה, הרמוניה וקצב. עושה שימוש גם בצלילים ובתנועה כדי להשיג מטרות כמו שיקום, התאוששות ושיפור בבריאות הנפשית, הפיזית והמנטלית. באמצעות כלים אלו נפתחים גם ערוצי תקשורת ברמות שונות בין המטפל למטופל. תקשורת מילולית ובלתי מילולית.

השימוש במוסיקה, בצלילים ובתנועה תוך כדי תהליך טיפולי, גורם גם להרפיה בזכות חומרים המופרשים במוח והופכים את החוויה לנעימה ומהנה יותר.

מוסיקה היא האמנות הקרובה ביותר לחיי הרגש. מוסיקה מצליחה לבטא דקויות, מורכבויות ועומקים רגשיים שמילים לעתים מתקשות להביע. מוסיקה מאפשרת הדהוד בו זמני של רגשות ושל קולות תוך נפשיים שונים, לעתים גם אמביוולנטיים. לעומת שיח מילולי, במהלכו כל אדם מדבר בתורו, מוסיקה מאפשרת גם דיאלוג בין אישי בו זמני. מוסיקה אינה מוסרת מסר אחיד וברור, כל אדם יכול לחוש אותה באופן הסובייקטיבי, האישי שלו ולצמוח בעזרת האמת שהוא עצמו מוצא בה.

כאשר מטופלת דמנטית משמיעה צליל, המטפלת מהדהדת אותו, מפתחת אותו למשפט מוסיקלי וחוזרת עליו בכסות שונה במהלך המפגש. כמה צלילים הופכים לאיטם לישות מגובשת בחדר. לפתע המטופלת כמו ניעורה, מזהה את המשפט, משמיעה שוב את הצליל על מנת לשמוע אותו מפי המטפלת.

אתייחס לטיפול במוסיקה וכיצד על פי פסיכולוגיית העצמי יכולה מוסיקה לשמש כ"זולתעצמי", מתורתו של היינץ קוהוט. בגישה זו נעשה ניסיון להבין את האדם דרך חווייתו הסובייקטיבית, בעיקר באמצעות אמפתיה, תוך התייחסות אל "העצמי" כאל הרכיב המרכזי בנפש. המושג המרכזי בתיאוריה, זולתעצמי (self-object), הינם כל הייצוגים הפנימיים של ההיבטים של הזולת, של האחר, המשרתים מטרות פסיכולוגיות משמעותיות עבור העצמי. כל האובייקטים של הזולתעצמי שאוסף האדם לאורך חייו מסייעים לו לשמר את הערך העצמי שלו ולווסת תחושות של מתח ואי נוחות. לדוגמה, ההורים, שבאמצעות אמפטיה וכיוונון לרגשות ילדם ולצרכיו יוצרים את המבנה של העצמי, מחזקים ומשמרים אותו. עבור שחקן בתיאטרון, הקהל באולם מהווה זולתעצמי, היות שהתגובות של הקהל מחזקות ולעיתים אף יוצרות את התחושה שהוא עושה את עבודתו בצורה טובה, או לחילופין, מעוררות ביקורת ופוגעות בתחושת הערך העצמי שלו. כמו יצירה מוסיקלית, שבה מוטיבים מוסיקליים מתפתחים ונולדים האחד מתוך האחר, כך גם העצמי מתפתח באמצעות סביבה שהכשירה את הקרקע להתפתחותו, המגולמת בזולתעצמי.

מוסיקה נקלטת ונחווית על ידי אנשים באשר הם ועל כן מסייעת בהתקרבות וברכישת אמפתיה כלפי הזולת – הכלי הטיפולי החשוב ביותר, לפי קוהוט. אנשים מעולמות שונים יכולים להתחבר באמצעותה. טיפול באמצעות מוסיקה מאפשר להתקרב למטופלים שמתקשים להשתמש בשפה ככלי תקשורתי או שאיבדו יכולת זו, וכן לאנשים מתרבויות ומשפות שונות.

מרתה גונזלס, פרימה בלרינה בעברה, חלתה באלצהיימר. בתוך הטיפול במוסיקה היא האזינה לאגם הברבורים. הוכחה מרגשת לכוחה של המוסיקה כזולתעצמי וככלי טיפולי משמעותי. צפו בסרטון: https://youtu.be/owb1uWDg3QM

‍