גם עשרות שנים אחרי שניצלו מזוועות השואה, ניצולים רבים נאלצים להתמודד עם ההשלכות של האירועים הטראומטיים על חייהם. הזמן לא מוחק את הזיכרונות הקשים, וגיל הזקנה מביא איתו אתגרים חדשים כמו בדידות, הידרדרות במצב הבריאותי והתמודדות עם אובדן של חברים. תקופת הקורונה העצימה את כל אלה ועוררה רגשות קשים של תסכול ומצוקה בקרב ניצולות וניצולים קשישים שסבלו מריחוק חברתי, מבדידות קשה, מתחושת חוסר אונים ואף ממחשבות אובדניות.
להיפגש עם אנשים שחוו חוויות דומות
עכשיו, כשמגפת הקורונה נמצאת בדעיכה, ניצולי שואה רבים עדיין חשים בודדים, ומתקשים להתאושש מהתקופה המאתגרת. לרובם קשה להסתגל לשינויים, והם זקוקים לתמיכה נפשית שתסייע להם בהתמודדות. כאן נכנסות לתמונה הקבוצות החברתיות לניצולי שואה, המאפשרות למשתתפים ולמשתתפות להיפגש עם אנשים שחוו חוויות דומות ולקבל תמיכה נפשית מקצועית. הקבוצות מסובסדות ע"י הרשות לזכויות ניצולי שואה, ומונחות ע"י מטפלות ומטפלים מקצועיים מטעם מרכז אלה. לתוך המפגשים מובא הניסיון העשיר של מרכז אלה בטיפול בניצולים, וכן תכנים שפותחו במיוחד עבור אוכלוסייה זו על-ידי הצוות המקצועי של מרכז אלה ומותאמים במיוחד לרצונות, לחוויות ולרגישויות של ניצולי שואה וקשישים.
"הקבוצה יכולה להפיג בדידות"
"מדובר בקבוצות תמיכה חברתיות טיפוליות המיועדות למטופלים במצבי תפקוד שונים ומועברות על-ידי מטפלים ומטפלות מתחומים מגוונים: תרפיה במוזיקה, תרפיה באמנות, תרפיה בבעלי חיים, תרפיה בגינון, יוגה תרפיה, ביבליותרפיה ועוד", מספרת רעות גולדשמידט גלילי, עו"ס MSW ומנהלת המכון הטיפולי הרב-תחומי של מרכז אלה באזור השרון. "מטרות המפגשים משתנות בהתאם ליכולות של החברים ולאופי הקבוצה. הקבוצה יכולה להפיג בדידות, לייצר תחושת משמעות, לחבר את המשתתפים לכאן ולעכשיו אם הם סובלים מדמנציה, ולחבר אותם אחד לשני ולסביבה שהם נמצאים בה. חברות וחברי הקבוצה יכולים לשתף מחוויות העבר וההווה, לדבר על דברים שמעסיקים אותם ולהציף זיכרונות".
"כל אחד לוקח את מה שהוא צריך"
הכלים ההשלכתיים, כמו מוזיקה, יוגה, בעלי חיים או גינון, מאפשרים ליצור קשר טיפולי ולהביע באופן מילולי או בלתי מילולי רגשות, מחשבות ותחושות. התהליך הטיפולי ההשלכתי משתמש בדמיון וביצירתיות כדי לייצר מרחב טיפולי מוגן, לדובב את המטופלים ברגישות ולגעת בנפש באופן עקיף. רון אורן, עו"ס ומטפלת מוסמכת ביוגה תרפיה (C-IAYT), מספרת על המתרחש בקבוצה: "הרעיון הוא להתאים את העקרונות והמהות של היוגה הטיפולית לכל אדם. זה מתבסס על נשימה, תנועה, הרפיה, מדיטציה ופילוסופיה, כל אחד לפי היכולות שלו. ההנחיה שלי מותאמת ליכולות של הקבוצה ולצרכי המשתתפים, וכל אחת ואחד מהם לוקח את מה שהוא צריך מהטיפול. יש אנשים שמגיעים כי זה עושה להם טוב לגב ופחות נעזרים בהשפעות הרוחניות, ויש אנשים שמרגישים את החיבור לחלקים מאוד פנימיים של עצמם". רון מספרת שהתרומה של הטיפול ניכרת גם מחוץ למפגש עצמו: "יש מטופלת שמבצעת את התרגילים באופן יומיומי כשהיא צריכה לווסת את עצמה או להרגיע את עצמה, יש מטופלים שמשתמשים בתרגילי הנשימה כשהם לא מצליחים להירדם. התרגול של היוגה מסייע לנו לפגוש את עצמנו באופן מאוד ראשוני ובסיסי, וזה מלווה את המטופלים גם מחוץ לקבוצה".
"הגינון מאפשר להאיר נקודות בחיים של המשתתפים"
תמר הירשזון פיפר, מטפלת בגינון, מנחה קבוצה חברתית של ניצולי שואה ברמה קוגניטיבית בינונית ומטה, ומתחברת אל העולם הפנימי שלהם דרך מגע בצמחים, ריחות, טעמים ומרקמים. "לפעמים הם נזכרים בגינה שהייתה להם בילדות ובעבודה בגינה", היא מספרת. "בניתי להם ערוגות שבהן אנחנו שותלים צמחים עונתיים ועוקבים אחריהם. היו לנו פרפרים שהטילו ביצים על העלים של הצנון, הכנסנו אותם למכלאה של פרפרים, גידלנו אותם ושחררנו אותם לחופשי. לפעמים אנחנו מייבשים פרחים, או מכינים סלט מירקות ששתלנו. המטופלים לא מדברים הרבה, אבל אני רואה את הבעות הפנים שלהם – שמחה, התרגשות ולפעמים בכי. אני מרגישה שהגינון והמגע עם הטבע הם פתח להעלאת זיכרונות. הגינון מאפשר להאיר נקודות בחיים של המשתתפים ולגלות עליהם דברים חדשים".
"פתאום הם מסתכלים זה על זו, מחייכים, וזה נורא מרגש אותי"
"תחושת הבדידות אופיינית מאוד לגיל הזקנה, גם כשמדובר באנשים מטופלים היטב המוקפים בבני משפחה", אומרת ריטה אברמוב, מטפלת במוזיקה. "התהליך של אובדן עוגנים בחיים כמו עבודה ומקום מגורים וכן תהליכי הדמנציה וההזדקנות, מובילים לתחושת חוסר אונים ובדידות, תחושה שאני לבד עם ההתמודדות". בקבוצות החברתיות שמנחה ריטה היא משמיעה למשתתפים שירים מתקופות משמעותיות בחייהם: "במקרים רבים אני פוגשת מטופלים שהזיכרון שלהם מעורפל, אבל כשהם שומעים שיר מוכר הם משלימים מילים או מזמזמים אותו. מוזיקה מעלה זיכרונות ורגשות מכל מיני סוגים. בחלק מהמפגשים אנחנו מנגנים ביחד, ונוצר משהו קבוצתי מלכד מאוד. נגינה עם כלי הקשה עובדת גם על הפן המוטורי וגם על החיבור לקצב, וכשהמשתתפים מצליחים לנגן ולשמור על הקצב זה לא מובן מאליו. המוזיקה יוצרת תקשורת לא מילולית בין החברים בקבוצה, וזה מאוד משמעותי. המוזיקה עוזרת להם לראות אחד את השנייה, להביע אמפתיה, לא להרגיש לבד. פתאום הם מסתכלים זה על זו, מחייכים, וזה נורא מרגש אותי. אני מרגישה שזו אחת התרומות החשובות של הקבוצות האלה".
מרכז אלה מפעיל מאות קבוצות חברתיות לניצולי שואה ברחבי הארץ. הקבוצות זוכות לביקוש רב היות שהן מעניקות למשתתפים משמעות וערך: יצירת קשרים חברתיים, הפחתת תחושת הבדידות, שיפור רווחתם הנפשית והקוגניטיבית, הקלה במצוקה, צמיחה וריפוי.
לבירורים אודות קבוצות חברתיות באזור מגוריכם או הקמת קבוצה חדשה, צרו איתנו קשר.
