כשנפטר אביו בשנות החמישים ויהודה אלכסנדר נסע לבית הכנסת לומר קדיש, הוא קיבל בשורה מוזרה, שלא הבין מאיפה באה.
"יהודה, אינך צריך לומר קדיש", אמר לו אחד השכנים. "אביך אינו אביך הביולוגי". יהודה הרגיש כאילו היכה אותו ברק. הוא יצא החוצה, הסתחרר מכל המחשבות שהבזיקו בראשו ואז חזר פנימה לעשות את מה שבא לעשות: לקרוא קדיש. "לא היה לי אב אחר", אמר יהודה.
לאחר תקרית זו, מנהג מוזר קיבל משמעות חדשה. יהודה מעולם לא הבין מדוע דודתו רחל מכפר ידידיה כינתה אותו תמיד לוץ. הוא החליט לבקר אותה ולשאול מאיפה השם. "אבל אתה לא יודע", אמרה דודה רחל. "אתה לוץ. אתה ויהודה הנכם אותו אדם".
יהודה שמע את התגלית החדשה, אבל המשיך בחייו ולא התייחס אליה. הוא היה אז בן 22, איש צעיר בתחילת חייו, אשר רצה להרוויח כסף ולהקים משפחה, ולא היה לו זמן ואנרגיה לצלול לתוך ההיסטוריה.
השנים עברו והחיים נמשכו. בני הזוג אלכסנדר גידלו את ילדיהם למעשים טובים ותרומה לקהילה, וזכו גם לראות נכדים. אבל סימני השאלה בכל זאת לא הרפו. כשיהודה יצא לפנסיה, החליטו הוא ואשתו לחפש מידע על ילדותו של יהודה. הם לא ידעו שהם יוצאים למסע שיימשך שבע שנים.
תחילה, פרסמו כמה פרטים באינטרנט. לגודל תדהמתם התחילו לקבל תגובות מאנשים שונים שהכירו את המשפחה. לאחר מכן, החליטו לשכור חוקרת קשרי משפחה אשר מצאה עוד ועוד רמזים, בארץ ובארצות שונות באירופה, וכן שמות וכתובות. חלק מהאנשים שאליהם פנה יהודה סירבו לדבר איתו כי לא יכלו להתמודד בעצמם עם העבר. אחרים – יהודים ונוצרים - יצאו מגדרם על מנת לעזור לו בחיפוש. היו גם כמה צירופי מקרים שלא יאומנו שעזרו לחבר את חלקי הפאזל, ושראויים לסיפור משל עצמם... בסופו של דבר יהודה הצליח לשחזר את תולדות חייו בשנותיו הראשונות.
יהודה נולד כלוץ ווילי שניידר בשנת 1934 באורטלסבורג, עיירה קטנה במזרח פרוסיה עם קהילה יהודית קטנה. הוריו נקראו ווילי שניידר ואלזה אלכסנדר. היו לו ארבע אחיות מבוגרות, ובשנת 1938 נולד האח הצעיר היינץ. באותה שנה לקחה את לוץ אחותו הגדולה, פרידל, לדודה ודוד בקונינגסגרד. למרות כל התנגדות הגרמנים, הזוג חסר הילדים הצליח להשיג אשרת פלסטין. הם עלו על סירת הגליל בספטמבר 38, לקחו את לוץ כבנם המאומץ והתיישבו בהרצליה, שם החל לוץ חיים חדשים כיהודה אלכסנדר.
האם חזרה פרידל לאורטלסבורג? האם ניסו הוריו להציל אחיות אחרות או את אחיו הקטן? אלו הן שאלות שליהודה אין תשובה עליהן. נראה כי כל בני משפחתו נשלחו לגטו ריגה. מלבד אווה, שעקבותיה מסתיימים ברוסיה לאחר המלחמה, הם נרצחו במהלך השואה.
ישראלי גאה, מושבניק גאה וניצול שואה
יהודה כן פגש שכנה לשעבר שהייתה מגיעה תמיד להוריו בחגים וסיפרה לו עליהם, והוא מצא בן דודה באנגליה ששלח לו תמונות של משפחתו. בטיול בגשר אורטל (כיום שצ'יטנו בפולין) עם תושבי המקום לשעבר, ביקר יהודה בבית הספר בו עבד אביו, בבית הקברות, אך הוא לא מצא את ביתו לשעבר.
אחרי שנים של חיפושים, מרגיש יהודה כעת שהוא יכול לסגור את הפרק הזה בחייו. האם יהודה ולוץ באמת הפכו לאחד, כפי שהציעה דודה רחל? יהודה: "אם היית שואלת אותי את השאלה הזו לפני שנים, הייתי עונה לך שאני לא מכיר את הילד לוץ. אבל עשיתי כמיטב יכולתי להכיר אותו. זה לא היה קל. כל המידע שקראתי על השואה לא גרם לי אושר. וככל שמצאתי יותר, הכל הפך מבולבל יותר. לפעמים הייתי במצב של ייאוש שלא ידעתי אם אצליח לצאת ממנו.
אבל הודות לאשתי עדינה, שתמכה בי בכל דבר ובזכות העזרה של הילדים והנכדים, עברתי את זה. עכשיו אני יכול לענות לך: לוץ ויהודה הם אותו דבר. הם ישראלי גאה, מושבניק גאה וניצול שואה, שזוכרים ומכבדים את הקרובים שכבר אינם שם".
