במהלך שיחות אישיות וקבוצתיות עם יוצאי הולנד בישראל, עלה בחודשים האחרונים כעס רב בעקבות הדיווח הבינלאומי על המלחמה בארצנו. כעס, תחושת אי צדק, תסכול וגם עצב, כי הדיווח החד-צדדי הזה משפיע על הדעות של המשפחה והחברים בהולנד ומחוצה לה, ולפעמים מפעיל לחץ גם על מערכות יחסים ותיקות. באמצע ינואר, מרטין ואן דר בנט (25) מהעיר קטוויק בהולנד הצטרף ל-Zuidwestergroep, קבוצה חברתית באשדוד, כדי להעביר מסר אחר: אנחנו מאוד אוהבים את ישראל. מרטין: "אני חלק מקבוצת חברים מכל רחבי הולנד שתומכים בישראל. כמה מאיתנו הגיעו לישראל לאחרונה כדי להראות את הסולידריות שלנו ולהעניק עזרה קונקרטית. אני למשל התנדבתי בקטיף העגבניות בחווה בניצנה, אם כי הקציר נכשל ושלפנו צמחים קמלים מהאדמה. כמו כן, העברתי חבילות מזון ועזרתי בהגשת אוכל לחיילים במושב שובה. מתנדבים אחרים ביצעו עבודות תחזוקה.
"המשפחה שלי מסורהמאוד לישראל. כשהייתי נער, ההורים שלי לקחו אותי לכאן לחופשה ואחר כך הגעתי לכאןלבד הרבה פעמים. במהלך לימודי ייצור הרהיטים שלי, עשיתי גם התמחות בבית העמק. ניתןלומר שלאט לאט התאהבתי בארץ. במעגלים החברתיים שלי אנשים מרגישים כמוני, ובכנסייה אנחנוכוללים את ישראל בתפילה. עם זאת, ניכר שישראל הפכה לנושא מאוד רגיש בהולנד. לאנשיםרבים, כולל בעבודה שלי, יש תמונה שמבוססת על מה שאני רואה כדיווח מוטה בתקשורת. לאתמיד מתחשק לי להתווכח, מה שבדרך כלל לא מקדם את השיח הרבה יותר, אבל כשאומריםדברים שאני לא מסכים איתם, אני מדבר. אני לא מפחד מזה. אני עומד מאחורי זה ואנירוצה להשמיע את קולי.
"היה לי מיוחד וחשוב להיות נוכח במפגש של ה-Zuidwestergroep ולהיות מסוגל לדבר על זה, במיוחד בנסיבות הנוכחיות. צעירים רבים בישראל שואלים אותי על האווירה בהולנד. הם מודאגים מהתחדשות האנטישמיות. האנטישמיות קיימת, צריך לומר את זה. אבל יש גם כאלה שחושבים אחרת".
