"כשאבא שלי היה חולה לא היינו מסוגלים לחשוב על האפשרות שהוא ימות, וכשהוא נפטר, הרגשתי שלא נפרדתי ממנו". "המוות מעסיק אותי כבר הרבה זמן, מפחיד ומסקרן בו זמנית – הרצון להבין את הבלתי ניתן להבנה". "אני פוגש את המוות בתחום העיסוק שלי, וחשבתי שנכון להביט במראה ולהיות מסוגל לחשוב גם על המוות של עצמי".
משפטים מסוג זה אנחנו שומעות במפגשי הפתיחה של "קפה מוות" במרכז אלה בירושלים. כל משתתף מביא לקבוצה חוויות ייחודיות וסיפורי חיים שמעוררים בו את הרצון להסתכל למוות בעיניים. בחברה המערבית, נושא המוות נחשב לטאבו עד לא מזמן. מי שיעז להעלות את הנושא, לדבר עליו בצורה ישירה וגלויה או לדבר על הכנה לקראתו, של עצמו או של קרוב לו, יזכה במקרים רבים למבטים מהסובבים שמגלים את תחושת אי הנוחות שלהם ואת הרצון לדחוק את הנושא מחוץ לתחומי השיח. אך לאט לאט, כמו נושאים אחרים שנחשבו לטאבו בעבר כמו מיניות ובריאות הנפש, גם המוות זוכה כיום למקום מרכזי יותר בשיח החברתי. יותר ויותר אנשים מוכנים להיפתח לדיבור בנושא ומגלים שיותר מאשר שזה מלחיץ או מעורר חרדות, זה דווקא נותן מקום להתבונן ולחקור ובכך להרגיע את החרדות.
"קפה מוות" שנוסד באנגליה בשנת 2011, הוא מיזם בינלאומי של קבוצות שנפגשות ומדברות על מוות וכעת מתנהל בעשרות ארצות. אפשר לקרוא על המיזם באתר הרשמי של Death Cafe. המיזם התפרסם בארץ בעיקר בעקבות פרסום הספר "קפה מוות" מאת עמיה ליבליך בשנת 2019. בספר, ליבליך מתמללת את מפגשי "קפה מוות" שהתקיימו בביתה ובכך נותנת לציבור הישראלי הצצה אל הקבוצה וחשיפה למשמעות השיח בנושא המוות. בארץ קיימות מספר קבוצות "קפה מוות" שנפגשים לפי מודלים שונים: עם או בלי הנחיה, מפגשים חד-פעמיים לעומת קבוצת תהליך וכו'.
אנשים מספרים שהעיסוק במוות נותן מבט מעמיק יותר דווקא אל החיים. הנכונות להתבונן על סופיות החיים מאפשרת לאדם לדייק את מה שחשוב לו ואת הערכים שהוא רוצה לחיות על פיהם בשנים שעוד נותרו לו. כמו שכותבת הסופרת אתי הילסום ביומנה בשנות השואה לפני שנספתה: "זה נשמע פרדוקסלי כמעט: זה שאדם מגרש את המוות מחייו, הוא אינו מצליח לממש את החיים במלואם, ובכך שאדם נותן למוות מקום בחייו, הוא מעשיר אותם ומוסיף להם ממד" (השמים שבתוכי, הוצאת כתר 2022). דברים מעין אלו כתב הפסיכותרפיסט אירוון יאלום בספר שכתב עם אשתו לקראת מותה: "עימות עם המוות לא חייב להביא בהכרח לייאוש המרוקן את טעם החיים כולו. להיפך, הוא יכול להוות חווית יקיצה לחיים מלאים יותר" (עניין של מוות וחיים, כנרת זמורה דביר 2021).
בימים כתיקונם, בקבוצת "קפה מוות" השיח מתרכז בנושא המוות הצפוי לכולנו, אך בצל המלחמה הקבוצה מקבלת משמעות נוספת וחשובה: להתמודד ביחד עם השכול ועם פחד המוות הטראגי שסובב אותנו. אנחנו עוסקים בחיים שלצד חוויית המוות הפתאומי וממשיכים לשלב גם את השיח על המוות ה"רגיל", ומתוך כך להעצים בנו את כוחות החיים.
במפגשים נוצר מרחב בטוח עם יחס של אמון בין חברי הקבוצה כדי שהשיתוף יוכל להיות אישי וכן. כל מפגש עוסק בנושא אחר והשיח בתוך הקבוצה מאפשר שיתוף מחשבות ורגשות, ללא שיפוטיות. ההשתתפות בקבוצה מתאימה לכל מי שרוצים לגעת בנושא מתוך התמודדות, סקרנות או מתוך חשש מנושא המוות, ללא קשר לגיל ולחוויות עבר. הקבוצה אינה טיפולית ולא מתאימה למי שחווה מוות קרוב טראומטי או למי שסובל מחרדות מהנושא. נושאים לדוגמא שהמנחות מביאות לקבוצה הם אבל אישי ואבל לאומי, צוואה רוחנית, המפגש עם מלאך המוות, שעון החול כמטאפורה לחיים, החיים לאור המוות, המוות שאני מבקש לעצמי ועוד.
*הכותבות, דינה הרץ ורחל וכטפוגל, מנחות את קבוצת קפה מוות במרכז אלה בירושלים. שתיהן מלוות רוחניות מוסמכות ומרצות בנושא ומנחות קבוצות וסדנאות בתחום הליווי הרוחני ונושאים נוספים עבור אוכלוסיות מגוונות ובנושאים רבים.
לרישום לקבוצת "קפה מוות" ולפרטים נוספים ניתן לפנות למרכז אלה או למלא את הקישור כאן.
