המלחמה באוקראינה והדיווחים השוטפים מזירות הפיגועים בארץ, הזרימו אל התקשורת ואל הרשתות החברתיות תמונות וסרטונים הממחישים באופן גראפי ובוטה את המתרחש. במקביל לדיונים הסוערים על הצורך לרסן את הדיווחים ולעדן אותם, אנשים רבים מצאו את עצמם מרותקים למסכים ללא יכולת להתנתק. החשיפה הממושכת למידע משאירה אחריה, בחלק מהמקרים, רגשות קשים של לחץ וחרדה. מרינה שטרק, עובדת סוציאלית ומנהלת קלינית במרכז אלה, מציעה דרכים להתמודדות עם המציאות הנשקפת אלינו מבעד למסכים:

להבין שזה טבעי.

כשמתרחשים אירועים חריגים כמו מלחמה או פיגוע, מתעוררים פחדים כתוצאה מתחושה של חוסר שליטה. הצפייה בדיווחי החדשות יוצרת אשליה של שליטה, תחושה שאנחנו יודעים מה קורה, ומושכת אותנו להמשיך ולצפות. היידע מקנה לנו ודאות מסוימת, ומצד שני חושף אותנו לתוכן קשה. מעגל הקסמים הזה שואב אותנו לתוכו, ובאופן טבעי מעורר לחץ וחרדה. למרות הקושי הרגעי, חשוב לזכור כי מדובר בתגובה נורמלית, וברוב המקרים התחושות הקשות יחלפו מעצמן בהדרגה.

לשים לב להשפעות.

אם תוך כדי הצפייה בדיווחים תחושת החרדה גוברת והולכת, התמונות ממשיכות ללוות אותך גם אחרי הצפייה והתוכן הקשה חודר לחלומות, חשוב לעצור לרגע ולברר עם עצמך מה הצפייה בחדשות עושה לך ואיך אפשר למתן את ההשפעה כך שלא תפריע לתפקוד היומיומי.

למנן את הצפייה.

הדרך האפקטיבית והמהירה ביותר להפחתת הסטרס היא לצמצם את החשיפה לתוכן הקשה. אפשר ורצוי להתעדכן, אבל חשוב להיות במודעות ולשים לב מהו המינון הנכון לך. אם מתעורר קושי, כדאי להימנע ממעקב בלתי פוסק אחר האירועים. הפסקה יזומה תסייע לגוף ולנפש להירגע.

לוותר על הצפייה.

אפשר לצרוך את החדשות בדרכים אחרות, פחות גראפיות: קריאה ברשת ובעיתונים, האזנה לרדיו ומעקב אחר דיווחים ישירים הנשלחים לטלפון הנייד. החשיפה לתוכן הוויזואלי הופכת את האירועים למוחשיים יותר, ועבור חלק מהאנשים מדובר ביותר מדי מידע.

לשתף מישהו.

שיחה עם אדם קרוב מאפשרת לנו לספר מה קרה לנו, מה ראינו, ואיך זה גרם לנו להרגיש. במקרה של נוכחות פיזית באזור פיגוע, למשל, השיחה עוזרת לייצר סדר בראש: מה קרה לפני, מה קרה אחרי, איך הגבתי, מה עשיתי כדי לשמור על עצמי. השיתוף עוזר לעבד את המידע ולהתמודד איתו.

להרחיק ילדים.

חשוב לנסות לצמצם ככל הניתן חשיפה של ילדים קטנים לתכנים קשים. אם הילדים נחשפו לתוכן ויזואלי שהבהיל אותם, אפשר לספר שקרה אירוע קשה, להימנע מפירוט יתר ולשקף לילדים שהם נמצאים במקום בטוח ולא מסוכן. לעתים המידע מגיע ממקורות אחרים, ולכן כדאי לשאול את הילדים אם הם שמעו משהו, לאפשר להם לשאול שאלות ולתווך את המידע בשפה שמתאימה לגילם.

להירגע.

מומלץ להשתמש בטכניקות הרגעה או בפעילויות נעימות המסייעות להחזיר את הגוף והנפש לאיזון ומאפשרות לקחת הפוגה, למשל: לשבת ולהרגיש את הקרקע, לנשום נשימות עמוקות, לחשוב על משהו שמח או על מקום בטוח ונעים, לשחק, לרקוד, לנוע וכן – גם לשתות מים. כשאנחנו בלחץ הגוף שלנו מתייבש, ולכן שתיית מים מרגיעה את המערכת.

לפנות לעזרה.

אם החרדה הולכת ומתגברת ואינה חולפת בתוך זמן סביר, מומלץ לפנות לתמיכה נפשית מקצועית כדי לעבד את התחושות הקשות.

צרו קשר עם מרכז אלה או התקשרו למספר 03-6910921 להתאמת הטיפול היעיל והנכון עבורכם.

לסיכום, חשוב לזכור כי חרדה היא תגובה טבעית, שבמרבית המקרים חולפת מעצמה. כשהמוח חש בסכנה, המערכת כולה פועלת כדי לשמור עלינו. הגוף נדרך והלב דופק כחלק מתגובה פיזיולוגית טבעית לתחושת איום. מדובר בתגובה נורמלית ויש לתת לה מקום, ועם זאת לשמור על מינון סביר של צריכת חדשות, מינון שיאפשר לנו לעכל את המתרחש ולעבד את הדברים בקצב המתאים לנו.

‍