אנחנו בימים מתוחים, בציפייה דרוכה מחד וחשש גדול מאידך. שגרת החירום הופכת מורכבת יותר: לפרקים נדמה שהמציאות כמו מבקשת את השגרה ו"עולם כמנהגו נוהג", אך אז המציאות טופחת על פנינו בדמות החטופים שעוד לא שבו, הלחימה המתמשכת בעזה, החיילים שמקפחים את חייהם ונפצעים כמעט מדי יום וחוסר הוודאות באשר לעתיד לבוא.
אנחנו במרכז אלה ממשיכים לזרוע את זרעי החוסן בפועלנו היומיומי מתוך עמדה מוסרית החותרת לריפוי, איחוי וקירוב לבבות.
נייחל לבשורות טובות במהרה,
