השבוע התעוררנו לחדשות קשות מנשוא. ההתרגשות של תחילת שנת הלימודים נמהלה בכאב עמוק והמחישה את מורכבות החיים שלנו כאן, עם משא כבד של צער ודאגה, לצד המשכיות החיים ואחיזה בתקווה כנגד כל הסיכויים.
בעודנו מתקרבים ליום השנה לפרוץ המלחמה ברצוני להביע הערכה פנימה, לנשות ואנשי הטיפול שרואים את האחר ועושים לילות כימים כדי לסייע לקהלים שונים ולחשוב על מענים יצירתיים. העבודה כמטפלים מעניקה משמעות ושומרת על החוסן האישי, ולצד זאת דורשת משאבים רבים ואורך רוח שאינם מובנים מאליהם.
תודה מעומק הלב על פועלכם, ותודה על הצבעת האמון של כלל המטופלים ומקבלי השירות שסומכים עלינו שנושיט את ידינו המקצועית באחריות וברגישות.
מי ייתן ונדע ימים שקטים יותר במהרה,
