"השבעה באוקטובר מצא את כולנו בתחושת חוסר אונים וקושי גדול", מספרת טל מדר, סמנכ"לית מועצת תנועות הנוער. "באותה שבת התעסקנו בעיקר בממדי השכול שהתחילו להקיף אותנו, והבנו שנצטרך משאבים כדי להתמודד עם ההשלכות. פניתי לג'וינט אשלים, שם הקצו לזה תקציב והפנו אותנו למרכז אלה. למחרת כבר התנהלה שיחת ועידה ראשונה עם נציגים שלנו ועם רונה (אקרמן, סמנכ"לית קשרי חוץ) ממרכז אלה. עוד לפני שתנועות הנוער בעצמן ידעו שזה יהיה הצורך שלהן, אנחנו כבר ידענו ותפרנו את ה'חליפה' שנתנה מענה".
מה כלל המענה?
"סדנאות למדריכים הצעירים, ל'שינשינים', לרכזים ולבעלי תפקידים נוספים בתנועה", מסבירה מירי אמר, עו"ס ומטפלת במרכז אלה. "הסדנאות כללו מתן ידע וכלים לבעלי התפקידים לנוכח העבודה עם אוכלוסיית הדרום, בעיקר עם ילדי ונערי העוטף שפונו מביתם. סיפקנו מענה רגשי ומרחב להעלאת דילמות, שאלות, מחשבות, אתגרים ועיבוד. המענה שניתן הוא גם פרטני וגם קבוצתי, והסדנאות התמקדו בחיזוק תחושת המסוגלות, התמודדות עם סיטואציות משבריות ובהמשך גם בניהול תהליכי פרידה משנת הפעילות שהסתימה. בימים אלה הסדנאות מתמקדות, בין השאר, בהכנה לקראת השנה החדשה".
זה קורה רק באזור הדרום?
"לצערי הרב כן", אומרת טל. "המענקים שקיבלנו הוקצו בעיקר לדרום. אין לנו מקורות מימון מהמדינה לפרויקט הזה, והפעילות מוגבלת למטרות שהפילנתרופיה מגדירה. אם היו שואלים אותי, יש בזה צורך גם בצפון ובאזורים נוספים ברחבי הארץ".
מהן הסוגיות המרכזיות שעלו במרחבי הטיפול?
"אנחנו מנסים לעבוד על חוסן בתוך אירוע מתמשך. היכולת להתמודד נשחקה מאוד – איך אני ממלא את המשאבים מחדש? מה נדרש ממני כמדריך חניכים, או כמדריך של מדריכים? מדברים על המשמעות של חוסן, איפה אני מוצא אותו, על היכולת להבחין בין טראומה מתמשכת לטראומה משנית, על שאלות של חרדה, גבולות, הגדרות תפקידים, וכמובן עולמות התוכן של תקווה, אמונה, ציונות, אחריות ומנהיגות". מירי מוסיפה: "רוב המשתתפים בקבוצות שלנו הם נערות ונערים צעירים שגם הם מתמודדים בעצמם עם ההשפעות של המציאות הביטחונית. יש ביניהם צעירים שמתמודדים עם אובדנים, יש ביניהם מפונים, והם מגיעים עם החוויות האישיות שלהם מהמלחמה. במרחב הטיפולי אנחנו מנסים לאפשר גם את המקום האישי הזה, כי בסופו של דבר הם צריכים להיות מסוגלים לתת את המענה לחניכים שלהם. לכן, קודם כל חשוב לנו לשמוע אותם. היו, לדוגמה, רשג"דיות שסיפרו שהן עצמן ניצלו בשבעה באוקטובר, כי הן היו אמורות להיות בסמינר מטעם התנועה בכפר עזה. הן מחזיקות את המחשבה הזאת כל הזמן, ואחת מהן אמרה – או שהייתי חטופה, או שהייתי מתה. זו אמירה מאוד חזקה ומשמעותית שאדם מחזיק לגבי עצמו. לכן חשוב לתת להן את המרחב והאפשרות להתבטא. הם מעלים הרבה דברים שהם לא שיתפו קודם כי הם פחדו, או שלא הייתה להם לגיטימציה.
"נושא נוסף שעולה בסדנאות שלנו הוא החוויה של המשמעות: הזכות להצטרף למסע של נערים וילדים שחוו את המלחמה במעגל הראשון והשני. זה דורש הקרבה ויציאה מאזור הנוחות, אבל המדריכים נקראים לדגל ועושים מה שצריך. זו המהות של תנועות הנוער בעיני: לחזק את החברה הישראלית בחינוך ובערכים. לנו כמטפלים זו זכות גדולה לעשות משהו עבורם, לחזק אותם כדי שיוכלו להמשיך לעשות את הדברים הנפלאים שהם עושים".
טל מסכמת את שיתוף הפעולה הפורה בין מועצת תנועות הנוער לבין הצוות המקצועי של מרכז אלה: "מצאנו חברות ושותפות לדרך שהרמה המקצועית שלהן הפכה להיות ממש משאב מבוקש. זו הייתה התנסות טובה מאוד, ואני מרגישה היום שעמותת מרכז אלה היא שותפה אסטרטגית של מועצת תנועות הנוער בזכות החיבור שנעשה באמצעות ג'וינט אשלים. נבנו כאן מערכות יחסים עם הרבה מאוד הדדיות, והרגשנו שהצוות המקצועי של מרכז אלה ממש הצליח להבין אותנו. זה הסיפור".
