גם בתקופות הקשות ביותר, כמו זו שאנחנו חווים כעת, אפשר וצריך למצוא את הטוב. להרים את עצמנו מתהומות של ייאוש למקום של תקווה זה לא פשוט: זה כרוך במאמץ, בנחישות וברצון אמיתי, אבל זה אפשרי.
מה עלינו לעשות?
להחזיק גם וגם: לנוע באופן גמיש בין המקום שמוריד אותנו למטה לבין הדברים שאפשר להיאחז בהם כדי להתרומם למעלה. בשגרה זה קורה באופן כמעט אוטומטי, בימים כאלה אנחנו צריכים "לעבוד בזה".
לחפש רגעים קטנים של טוב: אם אנחנו מרגישים צורך להתאוורר, זה לא אומר שצריך להזמין עכשיו טיסה לחו"ל. זה יכול להתבטא בדברים הקטנים: בלהיות טובה לגוף שלי, לשמוע את המוזיקה שעושה לי טוב, להתעקש ללכת לפסיכולוג למרות שלא בא לי לקום מהספה, להתעקש על זמן איכות עם הילדים שלי וכדומה.
למצוא עוגנים מייצבים: אירועי המלחמה גרמו לאובדן אמון בהרבה רבדים – אמון שהעולם הוא מקום טוב, אמון בחוקיות של העולם, אמון במדינה על מוסדותיה השונים, אמון בבית שאמור להגן עלינו, ואפילו אמון שלי מול עצמי כשאני כבר לא כל כך מכירה את עצמי. צריך לחפש את העוגנים שמחזירים אותי לעצמי, כשבראש ובראשונה זה אומר להשקיע במערכות יחסים – גם עם המשפחה, החברים והקהילה, וגם עם עצמי.
חמלה עצמית: להבין שאנחנו חווים קושי כי האירוע באמת קשה מאוד, בקנה מידה שלא ידענו. לאפשר לזה להיות ולפנות לזה מקום, אבל לדאוג שזה לא יתפוס את כל המקום. לנסות להגדיל את המרחב של הבנייה מול ההרס, של התקווה מול הייאוש, של הצמיחה מול הטראומה.
לקחת אחריות: עם כל הקושי, כדי להבריא את עצמנו ולהבריא כחברה, אנחנו צריכים להילחם בייאוש, לנסות ולהשתדל לעשות תנועה אחרת בתוך הסיטואציה. ככל שהמציאות קשה יותר, כך המאמץ שנדרש מאיתנו גדול יותר. אין לנו ברירה אלא לבחור, להיות אקטיביים ולא לצפות שהדברים יקרו מאליהם.
לתת דוגמה: כשאנחנו נדרשים לתווך לילדים שלנו את המציאות, חשוב לתת להם תקווה. אם אני אהיה שק של ייאוש, איך הם ירגישו? כהורה, יש לי תפקיד לתת להם תקווה, כי אני רוצה אותם בטוב. גם מי שאין לו ילדים לא מסתובב לבד בעולם, יש לו קרובי משפחה, יש לו חברים, וגם הוא צריך לעשות את המאמץ ממקום של סולידריות וערבות הדדית: אני לא רוצה את זה רק לי, אני רוצה את זה לכולם. באופן כללי, אני רוצה שתהיה תקווה לאחריתנו.
טיפול נפשי: אדם שלא מצליח לראות שום נקודת אור, כדאי שינסה לבחון את הקשרים שלו – עד כמה הוא מצליח להשתמש בהם כמקורות תמיכה, וכן מהי רמת המצוקה שלו מבחינת תפקוד, שינה בלילה, יחסים, חרדות ועוד. אם התחושות הקשות לא עוזבות וקיימת תחושה תמידית של איום קיומי, זו נורה אדומה וכדאי לבחון את הדברים מול איש מקצוע.
