"אפשר לפרש את התנ"ך בצורה ביקורתית"

איתמר פרת גדל עם אהבה גדולה לתנ"ך. אביו מאיר, שהיה רופא, למד בסמינריון לרבנות באמסטרדם והוסמך לרבנות, אך בסופו של דבר הפך מאיר לרופא ולא לרב. בשבת בבוקר נהג מאיר לשבת עם בנו הבכור על מיטתו ולספר לו סיפורים: "רבים מסיפורי התנ"ך שמעתי מפי אבי", אומר איתמר, "זהו יסוד הפנטזיה הספרותית שלי. אפילו בתור ילד קטן וסקרן, תמיד תהיתי איזו מציאות מסתתרת מאחורי סיפורי התנ"ך. עבורי התנ"ך הוא ספר היסטורי, לא רק כתבי קודש. אפשר ללומדו ולפרש אותו בצורה ביקורתית. מאילו נסיבות ורגשות אנושיים הגיעו הסיפורים, אילו עקבות אנו מוצאים בהם, מי עומד מאחוריהם, האם יכלו הסיפורים הללו להיכתב אחרת?"

‍

אדם זר נוחר מתחת לסדינים

משפחת פרת מוכרת היטב בקהילה ההולנדית: האב מאיר כרופא וממייסדי ארגון עולי הולנד, והאם אדלה ככותבת "Mooi Oud". ביתם בן שלושת החדרים בבית הכרם בירושלים שימש מרכז אירוח עבור עולים הולנדים חדשים: חדר השינה של הילדים תפקד כחדר אורחים, מספר איתמר. "הייתה מיטה נוספת, וכשהיא הייתה תפוסה, הונחו מזרן או שמיכה על הרצפה. אנחנו הילדים התרגלנו לקום בבוקר ולשמוע אדם זר לנו לחלוטין נוחר מתחת לסדינים – סדינים שאמי הביאה במיוחד בכמות גדולה מהולנד".

‍

"איך אפשר לקחת סיכון כזה עם ארבעה ילדים קטנים?"

המשפחה עזבה את הולנד בדיוק בזמן. "הוריי היו חברים בזכרון יעקב, הסניף הדתי של התנועה הציונית", מספר איתמר. "התנועה דגלה בציונות מעשית ובעליה לפלסטינה במטרה לבנות את הארץ. כך ראו זאת גם ההורים שלי. בשנת 1933, השנה בה נולדתי, הם הגישו בקשה להיתר עליה (סרטיפיקאט) מן הממשלה הבריטית, ואז החלה ההמתנה הארוכה. בסוף 1939 הם קיבלו את הניירות המיוחלים, וארזו את המזוודות. האנשים סביבם לא ראו זאת בעין יפה, והרבו לדבר. באותו הזמן התרחש בדיוק המרד הערבי בפלסטינה – איך אפשר לקחת סיכון כזה עם ארבעה ילדים קטנים?

"הפלגנו בספינה ממרסיי לביירות, ומשם באוטובוס עתיק לבת ים, שם גר אחיה של אמי. כמה חודשים לאחר מכן עברנו לירושלים. אני לא יודע איך ההורים שלי עברו את השנים הראשונות האלה: האנגלים לא אפשרו לאבי לקבל משכורת כרופא. מלכתחילה סמכנו על כך כי נוכל לחיות מהשכרת הבית שלנו באמסטרדם, אך עם כיבוש הולנד על ידי הגרמנים נעלם מקור ההכנסה הזה".

‍

הסדק הראשון ביהדותנו

הוריו של איתמר לא ייחסו משמעות דתית לכך שעזבו את ביתם בדיוק בזמן, עוד בתחילת המלחמה. המשפחה הייתה מסורתית, אבל לא דתית, מספר איתמר. "אבי אהב את המסורות, השירה, האוירה היהודית והחברה, אבל יראת שמים אמיתית לא הייתה לו. עם הזמן הם גם ויתרו על הרבה מהמצוות. בהולנד, המסורת היהודית יצרה את מהות היהדות שלך, אך בפלסטינה לא היית זקוק לה כדי להגדיר את הזהות היהודית שלך. ההתלהבות דעכה. אני זוכר אחר צהריים של שבת באמצע שנות הארבעים. זה היה יום חורף קר, שרר קור מקפיא, והצטופפנו בחושך. היה לנו תנור נפט קטן, אך כמובן שלא הדלקנו אותו בשבת. בשלב מסוים אמא שלי אמרה: 'זה לא מצוות עונג שבת. אני הולכת להכין מרק'. ואבא ענה, 'דלי, לכי ועשי'. זה היה הסדק הגדול הראשון ביהדותנו".

‍

קהילה הולנדית מגובשת

ההולנדים המעטים בפלסטינה באותה תקופה הקימו קהילה מגובשת. הם הרגישו כהולנדים ושמרו על סגנון החיים ההולנדי. "כולם הכירו את כולם", מספר איתמר. כדי למסד את הקשר, הוקם ארגון עולי הולנד. לאחר תום המלחמה, כשהחל זרם העולים ההולנדים, הפך ה-IOH לגוף שעזר לעולים החדשים בדרכם הראשונה בארץ. וכאמור, בית פרת היה פתוח. במשך שנים התקיים בימי שלישי חוג תנ"ך לחברים הוותיקים, אבל גם למבקרים לא יהודים שאהבו את תלמודו של האב מאיר.

‍

חוויות מבית האבות

שמונה שנים לאחר מותו של מאיר, עזבה האם אדלה את דירתה בירושלים והייתה לאחת הדיירות הראשונות בבית האבות יוליאנה בהרצליה. היא תיארה בכתב את חוויותיה, ואיתמר תרגם את הכתבות עבור הטור שלה "שיבה יפה" בירחון "את" בשפה העברית. מאוחר יותר, היצירות הצטברו וראו אור כספר. "היא כתבה על החיים בבית יוליאנה ועל ההזדקנות בצורה כל כך משכנעת, שילדים שכחו את הספר כביכול על השולחן אצל הוריהם, כדי לשכנעם להיכנס בית אבות", נזכר איתמר.

‍

משורר נסתר

בדחף האידיאליזם של תנועת הנוער הצטרף איתמר לצופים, התגייס לנח"ל והיה חבר בקיבוץ חצרים שבנגב במשך חמש שנים. לאחר מכן למד גיאולוגיה, עבד במכון הגיאולוגי והגיע במקרה למקצוע של מורה דרך, אך באינטרנט הוא מופיע לפני הכול כמשורר.

אחותו תרצה, לימים אף היא חברה בקיבוץ חצרים, נהרגה מפגיעת רכב צבאי בערב סוכות 1976 כשרכבה על אופניים בשעות הבוקר. בהשראת האסון כתב איתמר, מאז ומתמיד משורר נסתר, את השיר "אסיף". לימים הלחינה אותו המשוררת נעמי שמר, והשיר זכה להשמעות רבות.

‍

"זו המורשת שלי לעולם"

ספרו החדש של איתמר פרת, "אני אכתוב את התנ"ך" (הוצאת ספרי ניב) מתאר, למשל, את עקדת יצחק כטקס דתי סמלי, וכן סיפורים המסופרים מזווית ראייתם של מלאכי המקרא. "זו המורשת שלי לעולם", אומר איתמר. "ספר לאוהבי התנ"ך ולאניני טעם, אך לא לאנשים שהתנ"ך נתפס עבורם כספר קודש. הספר כולל גם סיפורים מהברית החדשה, כי גם באלה אני רואה כתבים היסטוריים על יהודים, שנכתבו על ידי יהודים".

הספר יצא לאור בעברית, ובימים אלה עובד איתמר על תרגום לאנגלית בתקווה שהספר יתורגם לשפות נוספות. למידע נוסף, perath@bezeqint.net

‍

אָסִיף

אֱסֹף אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת

כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵּׂאת.

אֱסֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת

שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת.

אֱסֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים

כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר.

הָאֲדָמָה הִיא אֲפֹרָה מִתַּחַת לַשְּׁלָפִים

וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר.

וְאֵין יוֹתֵר גִּבְעוֹל חוֹלֵם עַל שִׁבָּלְתּוֹ

וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וְאֶסָרֵי,

רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ

עוֹד יְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָהּ, בְּתֹם תִּשְׁרֵי.

‍