דן רייזנשטדט רצה לכתוב ספר על ילדותו בארגנטינה. הוא דמיין סיפורים עליזים על גאוצ'וס וסוסים, מאוירים בציוריו של דן עצמו. אבל בסופו של דבר הוא יצר היסטוריה משפחתית שמתמקדת בשואה.

כך מספר דן: "כילד קטן כבר ידעתי שההורים שלי נושאים איתם סוד. לא הכרתי את המילה "מלחמה", אבל ידעתי שהם עברו משהו מפחיד. גם הבנתי שאסור לי לשאול על כך. הפעם היחידה שאבי שחרר בטעות משהו, הייתה יום אחד כשהלכנו אל עגלת החלב עם כדים מלאים של חלב. אחר כך הוא הראה לי איך להימנע מהתנודות ומשפיכת תכולת הכד, 'כמו שעשינו עם קנקני המרק במחנה'.

"הייתי סקרן והלכתי לחפש את הרוע"

איפה שגדלתי, השואה הייתה רחוקה. הלכנו לבית הספר שהיה בחווה, כעשרה קילומטרים מהחווה שלנו. חדר אחד הוסב לכיתה. בני גילי ואני ישבנו בשורה זה לצד זה, וכל שורה כביכול יצרה כיתה. למדנו על ההיסטוריה של ארגנטינה, על השחרור על ידי סן מרטין ועל החגים בארגנטינה.

אבל הייתי סקרן והלכתי לחפש את ה'רוע'. בארון הספרים אצל הוריי היו ספרים אסורים על המלחמה. קראתי אותם בלילה, במיטה מתחת לשמיכה, במיוחד את הקטעים שסימנו הוריי. מאוחר יותר גם הלכתי לסרטי מלחמה בלי לספר להם. ההורים שלי לא אהבו את זה. אני מבין את זה. התרגשתי עמוקות מכל מה שקראתי ושמעתי.

המתח הזה עדיין קיים. מצד אחד אני מתקשה מאוד לשאת את היסטוריית המלחמה, מצד שני, אני רוצה לדעת מה קרה ואני חושב שאסור לאבד שום סיפור, גם לא את אלו של המשפחה שלי.

כשסוף סוף התחלתי בכתיבת ספר משלי, שאל מנחה הכתיבה על הרקע שלי. מי היו הסבים שלי? הייתי חסר מילים. לא יכולתי לענות לו ולא ממש הבנתי למה אני יודע כל כך מעט על כך. היה צריך לחפש ולמלא את כל אילן היוחסין, ואז אשתי קרן, ואני, התחלנו לחפש מידע. זה לא ייאמן מה האינטרנט יכול לספק. דרך ספר על משפחת מושקוביץ, משפחת עורכי הדין המפורסמת בהולנד, שכמו משפחת אבי מגיעים מאסן, נתקלתי במכתביה של דודה מרים. אחותו של אבא שלי היגרה לארץ בשנת 1939 ולאחר מכן הפכה מעורבת באופן אינטנסיבי עם ההיסטוריה של יהודי אסן. היא מספרת, למשל, שאבי נעצר על ידי הגסטפו ב-1938 והגיע בסופו של דבר לדכאו. הוא כנראה ברח להולנד בעזרת הקונסול ההולנדי, שם התבצר גם סבי. אבי עצמו מעולם לא סיפר על כך.

בסך הכל לקח יותר משנתיים לכתוב הכל. הסיפור שלפני המלחמה, חוויות המלחמה, ההגירה שלנו לארגנטינה, הילדות שלי שם והעזיבה שלי. בגלל עימות עם החונטה הארגנטינאית במהלך לימודיי, ברחתי להולנד. שם פגשתי את קרן, איתה עליתי לישראל ב-1978. עכשיו, כשהספר הסתיים, הסתיים גם פרק זה בחיי. אני יכול להניח את זה בארון עמוק, ולזמן מה, אני לא רוצה יותר דבר שקשור במלחמה".

‍