ב-28 באפריל 2022, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נרצה, כבשנים עברו, להנציח את השואה יחד. אך מכיוון שהקורונה עדיין איתנו ואנחנו לא יכולים לקחת שום סיכונים, גם השנה יהיה זה מפגש מקוון בזום, אליו נשלח את ההזמנה בקרוב.
להיפגש דרך המסך, זה לא אותו דבר כמו בחיים האמיתיים, כמובן. אין חיבוק ליד שולחן הקפה, שיחת התעדכנות, אנחנו לא יושבים אחד ליד השני בחדר, אנחנו לא יכולים להחזיק ידיים. אבל אנחנו מקווים שלמרות המרחק, עדיין נוכל למצוא תחושה של אינטימיות וקירבה ושנוכל לחלוק את האבל ביום חשוב זה יחד.
השנה נתמקד ביחסים של יהודי הולנד עם מולדתם. ככל שאנו מתרחקים מהשואה, כך ההסתכלות שלנו על התקופה האפלה הזו הופכת לרבת צדדים, מודעת ומציאותית יותר. במשך שנים התדמית של הולנד בזמן המלחמה בבית ומחוצה לו הייתה חיובית, כאילו כמעט כל המדינה התאחדה והתנגדה לגרמנים ולאמצעים האנטי-יהודיים. רק בשנים האחרונות נפקחו יותר עיניים והאמת הקשה התגלתה: בהולנד, מדינה ללא מסורת אנטישמית, מדינה שבה יהודים חשו שהם אזרחים מן השורה, נרצחו כמעט שמונים אחוז מהאוכלוסייה היהודית.
עם השנים, האומץ והגבורה של בני ארצם שהסתירו יהודים במחבוא ו/או הצטרפו להתנגדות המחתרת נגעו לליבנו בחוזקה. מצד שני, יש לנו כיום גם יותר היכרות עם האדישות, ההפנמה וההזדהות ההולנדים עם הרוע בזמן מלחמה.
כיצד ניצולים רואים את ה'פרדוקס ההולנדי' הזה? איך הם מתמודדים עם הסתירה בין השורשים העמוקים בהולנד והקשר החזק עם המדינה מחד, לבין מפלתה באין מפריע של יהדות הולנד מאידך?
אנו אסירי תודה על כך ששישה ניצולים שחוו זאת באופן אישי מוכנים לדבר על כך בטקס: אמי ארבל, לו ברילמן, פין כהן, בטי דויטש, דיוויד רודריגס גרסיה ובנו ואן דר פלדה.
בין הסיפורים נשמיע קטעי מוזיקה של מלחינים הולנדים שנרדפו ורק מעטים מהם שרדו את המלחמה.
כרגיל, נסיים את הטקס ב'לכל איש יש שם', תוך ציון שמותיהם של יקיריהם שנרצחו. אם ברצונכם להזכיר שמות, אנא צרו קשר עם קרולה דרגן – , carola@elah.org.il, 050-3733618.
